<h1>ספר הפרדס — שער רביעי</h1>
<h2>דף לה.</h2>
על כל פירות העץ מברך בורא פרי העץ דגרסינן בפרק כיצד מברכין על פירות העץ הוא [אומר] בורא פרי העץ.
<h2>דף לו.</h2>
קורא, פירוש הוא ראש הדקל, וכשהוא קטן הוא רך וטוב וראוי לאכילה. ומברכין עליו בורא פרי האדמה אוכל' הוא, ושמואל אמר שהכל הואיל וסופו להקשות לאו אוכל' הוא, ומסקנא דשמעתא דהלכה כשמואל כיון דלא נטעי ליה אינשי אדעתא דקורא אלא אדעתא דדקל גדול, ומהכא שמעינן דאותן לולבין של גפנים הנקראים טלי"ט דאין מברכין עליהן אלא שהכל משום דלא נטעו אינשי ניגני אדעתא דהכי, וכן כתב רבינו יצחק הזקן ז"ל, וכן פסק רבינו יהודה ז"ל.
ואותן שקידים הקטנים שהם רכים ודרך בני אדם לאכלן עם קליפתן, כתב רבינו יצחק הזקן ז"ל דאותן שהם מתוקין מברך עליהם שהכל משום דלאו אדעתא דהכי נטעו להו אינשי אלא אדעתא דהפרי שיש בפנים, ואותן שהן מרים, כשאוכלן כשהן קטנים מברך עליהם בורא פרי העץ דעל דעת לאכלן כשהן קטנים נטעו להו, ולבסוף לא מברך עליהו כלום, דכיון שהן מרים אזוקי מזיקי, וכן כתב הרב בעל הלכות גדולות ז"ל. וכתב הרב ר' יונה ז"ל דאם ממתיקין על ידי האור ועשה מהן קליות מברך עליו בורא פרי העץ כדינו.
קפרא הוא לשון ערבי, ובלשון הגמרא קוראין אותו צלף, והוא עושה ארבעה מיני מאכל עלין תמרות וקפריסין ואביונות, ומפני שהוא מין אילן קטן מאד איכא פלוגתא אם הוא עץ ואם הוא פרי האדמה, דהוא מסופק לבית שמאי לגבי כלאי הכרם, דקתני דמספק דיינינן ליה כירק והוי כלאים בכרם וג"כ דיינינן ליה כאילן ונוהג ערלה, ובית הלל סבירא להו דודאי אילן גמור הוא ונוהג בו ערלה ולא דין כלאי הכרם משום דקיימא לן דכל אילן שהשרשים נשארין בו בכל שנה ושנה מין עץ הוא וחייב בערלה, והתמרות הן (דנין) [רכין] כמו לולבי גפנים וראויים לאכילה, והאביונות הוא הפרי עצמו, והקפריסין הוא השומר לפרי וזהו הנץ שלהם שעומד סביב הפרי עד מחציתו והוא ראוי לאכילה, וכתב הר' יונה ז"ל דהאי מסקנא דאסיקנא בגמרא ומדלגבי ערלה לא פירא הוא לגבי ברכה נמי לאו פירא הוא. אע"פ שכתוב זה הלשון ברוב הגמרות אינו מנוסח התלמוד אלא מלשון הגאונים שהוסיפוהו בגמרא, ואינו מדויק כל כך שהרי פרי הוא ונוהג בו ערלה בארץ, אלא הכי קאמר ומדלגבי ערלה לאו ודאי פירא הוא שבארץ נוהג מן הספק ובחוץ לארץ אינו נוהג, לגבי ברכה נמי לא דיינינן ליה פרי מספק, ולא מברכינן עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה, דאפילו יהיה פרי עץ קיימא לן דאם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, עד כאן. אבל על האביונות מברך בורא פרי העץ דפרי גמור הוא, וכן דעת הר"ם במז"ל שהאביונות שהוא הפרי והוא בצורת תמרים דמברכינן עליו בורא פרי העץ דפרי גמור הוא, אבל על הקפריסין וכ"ש על העלין מברכין עליהן בורא פרי האדמה. והרב ר' יונה ז"ל והרשב"א וכן בעל הלכות גדולות זכר כולם לברכה כולהו סבירא להו דאין מברכין על הקפריסין אלא בורא פרי האדמה, אבל על האביונות מברך בורא פרי העץ. וכתב הרב ר' יום טוב אלשבילי ז"ל האוכל קפריס צלף של ערלה ברכתו בורא פרי העץ, וכן שנינו בפירוש והזהר בזה מאד שטעו בו רבים ונכבדים ע"כ, וכן דעת הראב"ד ז"ל.
<h2>דף לו:</h2>
על כל פירות העץ מברך עליהן בורא פרי העץ אפילו בעודן קטנים עד מאד חוץ מן הבוסר שצריך שיהא כפול הלבן כמו שאמרנו. ומסתברא לי דאע"פ שאמרנו דכל פרי העץ חוץ מן הבוסר דבעינן שיהא כפול הלבן, נראה לי דאותו פרי הנקרא שורב"ש אע"פ שהן גדולות לא מברך עליהן כלל לא בתחילה ולא בסוף אלא א"כ הם מבושלות היטב באילן, דאינן ראויות לאכילה משום דאזוקי מזיקי, וכן היה נראה לי דין זה בחרובין או בתאנים וכדומה להן.
מי שאוכל בוסר כתבו בתוספות שאין מברכין עליו בורא פרי העץ עד שיהיה כפול הלבן כדאיתא בגמרא, אלא בורא פרי האדמה משום דאינו פרי כלל, דגרסינן בפרק כיצד מברכין אמר רב אסי הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן, פול הלבן סלקא דעתך אלא אימא שיעורו כפול הלבן. ולדידי קשיא לי דהא קיימא לן דכל דבר דלא אדעתא דהכי נטעי ליה אינשי דלא מברך עליו אלא שהכל כדמוכח בגמרא גבי קורא כדכתבנו לעיל, והאי אדעתא דענבי נטעי ליה אינשי, א"כ אפילו כשיהיה גדול אין ראוי לברך עליו בורא פרי העץ, יש לי לתרץ דמכל מקום כיון שהוא מאכל מעולה ודרך בני אדם לאוכלו תדיר אימא דאדעתא דהכי נטעי ליה אינשי, וכל זה איננו שוה לי דכיון דיש לו עילויה אחרינא דהיינו ענבים אמאי מברכינן עלייהו בורא פרי העץ, דהא אמרינן בגמרא גבי קמחא דחטי מי דמי התם לית ליה עילויה אחריני הכא אית ליה עילויה אחרינא על ידי הפת, אלמא דכיון דאית ליה עילויא אחרינא אין מברכין עליו כמו בדבר שאין לו עלוי אחר, וכן כתבתי לעיל בשם הרב ר' יונה ז"ל גבי שכר. וצריך לי, ואם הייתי אומר דהאי בוסר ר"ל סתונית היה ניחא דאין להם עילויא אחרינא, ואין זה כלום לפום שמעתין ודוק, ותו קשיא לי מאי שנא דבבוסר בעין כפול הלבן ביותר משאר פירות דאפילו כשהן קטנים מברכים עליהן הברכה הראויה לאותו המין, יש לי לתרץ דלא דמי בוסר לשאר פירות שאפילו כשהיו קטנים יש להם טעם אבל בוסר אין לו טעם אלא עד שהוא כפול הלבן וכן נראה לעינים כנ"ל. ואם עשה ממנו משקה כבר כתבתי למעלה בשער המשקה שאינו מברך עליו אלא שהכל דאין נתן למשקה אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים, ובוסר כשמברך עליו כמות שהוא לא... לח, דאין הפרש בכל הפירות בין לחים בין יבשים וכן כתבו המפרשים ז"ל.
<h2>דף לח.</h2>
מי שלקח תמרים או תאנים ועשה מהן כעין עיסה, והוא הנקרא בלשון ערבי דבנה מברך עליהם בורא פרי העץ כמו בתמרים עצמן, דגרסינן בפרק כיצד מברכין הילכתא תמרים דעבדינהו טרימא מברכים עליהן בורא פרי העץ מאי טעמא בעיניהו קיימי כדמעיקרא.
ואותו מאכל שעושין מאגוזין או משקדים שכותשין אותן במכתש הנקראת נוגדא, נראה לי שאם היה עבה ואכל ממנה בלא פת דמברך עליה בורא פרי העץ, והראיה מדאמרינן בפרק כיצד, תמרים דעבדינהו טרימא מברך עליהו בורא פרי העץ, מאי טעמא במלתייהו קיימי כדמעיקרא, אלמא דאע"ג שכותשין אותן מברכין עליהן בורא פרי העץ, אבל באמת אין הנידון דומה לראיה דהתם אין משימין בהן מים ודין הוא דמברכין עליו בורא פרי העץ, אבל הכא שמערבין בהן מים אימא דאין מברכין עליו אלא שהכל. ומיהו עדיין נראה לי דמברכין עליו בורא פרי העץ, מדאמרינן בפרק כיצד (לט.) מיא דסלקי כסלקי מיא דכולהו שלקי ככולהו שלקי, וכל שכן זה דגוף הפרי נראה שם, אבל מכל מקום נראה לי פשוט דאם עושין אותו רך ואינו ראוי לאכילה אלא לשתיה דאינו מברך עליו אלא שהכל, דלא עדיף משתיתא דמברך עליו שהכל, וא"ת מאי שנא ממיא דסלקא שאע"פ שהוא (כך) [רך] שמברכין עליו כסלקא, יש לי לומר דלא דמי דהתם כך דרכן של שלקות לבשלן וזהו עלויין, אבל הכא שאין דרך לעשותו (כך) [רך] אלא לרפואה מברך עליו כשתיתא כשהוא כל כך רך כנ"ל.
<h2>דף לח:</h2>
כבר כתבנו למעלה בשם הרב ר' יונה ז"ל בעניין שלקות דאם הן נאכלין כמות שהן חיין מברכין עליהן בורא פרי האדמה, ואם בשלן ועדיין הן בעילויין דמברך עליהן בורא פרי האדמה גם כן. כתבו בתוספות וגם הרשב"א ז"ל דפרי עץ שנתבשל באש או במים חמין ולא ירד ממעלתו כגון חבושים וערמונים דמברכין עליהן בורא פרי העץ דבמלתיהו קאי ואשבוחי משבחי, וכן עיקר. ואותן אגוזים שאדם מבשל עם דבש הנקרא בלע"ז נוב קונפיטה, וג"כ שאר פירות שמרקחין אותן עם דבש או עם סוכר, כתב הרב ר' יונה ז"ל דמברכין עליהם בורא פרי העץ, דהפרי הוא עיקר שאין משימין בהן הדבש אלא למתקן בעלמא, וכן ראיתי בתוספות איברא שכתבו בשם רבינו שמחה מויטרי ז"ל שכתב כן לפני רש"י ז"ל. וכן היה נראה לי כפי סברת הרב ז"ל דאותן שקדים שמבשלין אותן עם דבש שקורין נוגטש דמברכין עליהן בורא פרי העץ שהפרי הוא עיקר, אבל באמת כפי שקול הדעת יותר נראה הדבש עיקר. וכן שמעתי בשם הגאונים ז"ל דמברך עליהם שהכל משום דדובשא עיקר, אבל אין לנו להטות ימין ושמאל מדברי הגדולים האלו כיון שיצא מפיהם.
זיתים שמלחן ימים רבים מברך עליהן בורא פרי העץ, ואע"ג דקיימא לן דכל מליח הרי הוא כרותח, והיה דין שלא מברך עליהם אלא שהכל כיון שאין דרכן בכך, שאני זיתים דמושבחין יותר כשהן מלוחין וכן כל כדומה לזה. דגרסינן בפרק כיצד מברכין אמר ר' חייא בר אבא אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל כזית מליח ובירך עליו תחילה וסוף, ואוקימנא בגמרא דר' יוחנן בירך בתחילה בורא פרי העץ ולבסוף על העץ ועל פרי העץ, ואוקימנא בגמרא (דאיתקול) [דזית גדול] הוה ואפילו שקלת לגרעיניתא לא בצר ליה משיעורה, ובהאי מילתא דר' יוחנן יש להאריך לקמן בענין (הסעודין) [השיעורין] בס"ד.
<h2>דף מ.</h2>
כתבו בתוספות דתותים ופיזש ובונטנוש וכיוצא בהן שמברכין עליהן בורא פרי העץ, שהרי דרך הענף להתקיים הרבה וכי שקיל הפרי בשנה זו הדר אתי פרי אחר בשנה האחרת וכן דעת השר של קוצי ז"ל, וכן ראיתי שכתב הרב ר' יום טוב אלשבילי ז"ל. ויש מי שכתב דלא מברכינן עליהו אלא בורא פרי האדמה והביא ראיה מדאמרינן התם ההיגין והאטדין [מין אילן הם ואינם כלאים בכרם ופריך והתניא אלו הן מיני דשאים הקונדס והאטד], ומשני תמן לברכה והכא לכלאים, אלמא משמע מהתם דלענין ברכה מיני דשאים הן, וענין תותים ר"ל אותן שהם נעשים באטדין וכן מה שכתבו פייזש ובנטונש נראה לי שהן מיני פירות מלשון צרפתי שנעשין ג"כ באטדין כגון אותן פירות קטנים עגולים שהן אדומים.
<h2>דף מ:</h2>
ויש פירות שהן של עץ ואפילו הכי אין מברכין עליהן אלא שהכל, כגון פירות שנשרו מן האילן קודם בישולם, דגרסינן בפרק כיצד מתניתין על הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו, ונובלות פרישנא בגמרא שהן תמרים שנופלין מן הדקל קודם בישולן.
<h2>דף מד.</h2>
על כל פירות האילן מברך בתחילה בורא פרי העץ ולבסוף בורא נפשות רבות, חוץ משבעת המינין שמברך לבסוף ברכה אחת מעין שלש, ואלו הן ענבים רמונים תאנים זיתים ותמרים, דגרסינן בפרק כיצד אכל תאנים וענבים [ורמונים] מברך אחריהם שלש ברכות דברי רבן גמליאל, וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש, והילכתא כרבנן כדקיימא לן יחיד ורבים הלכה כרבים, ואמרינן עלה בגמרא אמר ליה אביי לרב דימי מאי ניהו ברכה אחת מעין שלש, אמר ליה מחמשת המינין על המחייה ועל הכלכלה וגו' דפירי על העץ ועל פרי העץ, דחמרא על הגפן ועל פרי הגפן, ולקמן בשער תקון הברכות אאריך בזה יותר בס"ד.
